דוטשה נ' חברת רדימיקס ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 7,286 ₪ שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, בגין אירוע תאונה מיום 06.09.12.

טענות הצדדים

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה, בהיות רכבה שת התובעת בחניה, נפגע על ידי אחת ממשאיות הנתבעת 1, אשר עברו לידו, בדרכם לביצוע יציקות באתר בניה. לטענתה משניגשה לרכב, הבחינה במראת הרכב כשהיא שבורה, נורה צדדית מרוסקת, שפשוף על גוף הרכב עם צבע כתום, ופגיעה בדלת קדמית.

לטענת התובעת, משפנתה לנתבעת 1, נמסרו לה שמות של הנהגים אשר עבדו ביום התאונה הנטענת, נתבעים 2-4. הוסיפה התובעת כי, בהתאם לסרט מצלמת האבטחה של אחד הבתים במקום, ניתן לראות תיעוד של התאונה.

התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק שנגרם הינו בשיעור 5,616 ₪, בנוסף צירפה התובעת חשבונית בגין שכ"ט השמאי בסך 500 ₪.

לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, ועליהם לפצותה בגין הנזקים הנ"ל.

הנתבעים הכחישו אחריותם לתאונה. לטענת הנתבעת 1, מעולם לא הודה מי מטעמה כי איזה מנהגי המשאיות המספקים לה שירותי הובלה, היה מעורב באירוע התאונה, כאשר אף לא צירפה התובעת מספר רישוי כלשהו של המשאית שהיתה מעורבת בתאונה. הוסיפה הנתבעת 1 וציינה כי, לא ניתן לראות במצלמות האבטחה את רכבה של התובעת, ומעורבות מערבל בטון כלשהו באירוע הנטען. עוד טענה הנתבעת כי, יש לשלול פגיעה של משאית בטון ברכבה, לאור גובהה של המשאית ביחס לרכב התובעת.

הנתבעים 2-4 הכחישו אף הם מעורבותם באירוע הנטען, כאשר לטענתם, לא ניתן לראות במצלמות האבטחה של מספר המשאית שנטען כי פגעה ברכב התובעת.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיונים מיום 10.02.13 ו- 03.03.13 לרבות גרסאות התובעת, נציג הנתבעת, והנתבעים 2-4, וכן עיינתי בחומר שצורף על ידי הצדדים, לרבות בתיעוד מצלמת האבטחה, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.

תחילה אציין כי מעדותם של הנתבעים 2-4, נהגי המשאיות בזמן התאונה הנטענת, וכן מחקירותיהם בפניי, לא הצליחה התובעת להוכיח מעורבות מי מהם בפגיעה הנטענת.

אין חולק כי בזמן הפגיעה הנטענת, לא נכחה התובעת ברכבה, ולא הביאה כל עדות ישירה של מאן דהו לפגיעה זו. בנוסף, התובעת לא ציינה מס' הרישוי של משאית של מי מהנתבעים 2-4 אשר היה מעורב בתאונה. כמו כן, התובעת לא הצביעה על כל בדל של ראיה, ממנו ניתן ללמוד על הפגיעה הנטענת, כאשר כל טיעוניה ומסקנותיה בדבר הפגיעה, ביססה התובעת על סרטון מצלמת האבטחה, אשר לטענתה תיעד את הפגיעה (להלן: "הסרטון")

מעיון בסרטון הנ"ל, אשר הוצג לעיונו של בית המשפט במהלך הדיון, אמנם ניתן להבחין במשאית של הנתבעים עוברת במקום התאונה הנטען, אך יחד עם זאת, לא ניתן לראות בסרטון זה, מספר הרישוי של אותה משאית, הנהג של המשאית, והדבר החשוב, לא ניתן לראות כל פגיעה ברכבה של התובעת. כל מה שנראה בסרטון הנ"ל, כי המשאית מסתירה, בשלב מסוים את רכבה של התובעת, עת עברה לידו.

אוסיף כי מעובדה שהמשאית הסתירה את רכבה של התובעת, כפי שניתן לראות בסרטון, לא ניתן להסיק כי אכן אירעה פגיעה, וזאת בהעדר ראיה ישירה לפגיעה הנטענת.

זאת ועוד, אין בעובדה כי על רכבה של התובעת התגלה צבע כתום, אותו משייכת התובעת לצבע המשאית הפוגעת, כדי להצביע על הפגיעה הנטענת. מעיון בסרטון ניתן להבחין במיקומו של הצבע הכתום על גבי משאית, אשר נמצא בגובה רב, ביחס לרכבה של הנתבעת, כך שהסיכוי להישארות צבע זה על רכבה של התובעת, כתוצאה מפגיעה כלשהי, הינו קלוש ביותר.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל השכנוע לאחריות הנתבעים לקרות התאונה. אי לכך, הנני מורה על דחיית התביעה.

על אף התוצאה אליה הגעתי, לפנים משורת הדין, בהתחשב בנסיבותיה של התובעת, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.